קרלה (Kerala) היא מדינה בדרום הודו, או כפי שמשרד התיירות המקומי מכנה אותה 'ארץ האלוהים' – God's own country. כנראה בגלל המרחבים העצומים של שדות התה, הנהרות, ההרים הקרירים וחופי הים המדהימים.
בקרלה יש עוד טבע שייחודי לה – Backwaters. כל תעלות המים, הנהרות והאגמים שנמצאים בתוך השטח היבשתי של המדינה. ההודים באזורים האלה חיים על שפת התעלות, וממש כמו מערכת כבישים, הנהרות הרחבים הם עורקי התחבורה הראשיים לסירות רחבות, והתעלות הקטנות הן כמו סמטאות צרות שבהן אפשר לעבור רק עם קאנו.
בירח הדבש שלנו בהודו טיילנו בכל רחבי קרלה. ישנו בהרים בריזורט מדהים שמשקיף על מטעי התה של מונאר, ביקרנו בצוקים של חופי ורקלה, וכדי להגיע לקוצ'ין שטנו פעמיים בתעלות ה'בקווטרס'.
שיט באי מונרו (Munroe Island)
את השיט ב-Backwaters התחלנו באזור האי מונרו. כדי להגיע לאי נסענו במונית מהעיר ורקלה (Varkala) – נסיעה שארכה כשעה.
השיט בקאנו הייתה חוויה מדהימה – הודי חביב לקח אותנו לסיור (כמו משיט גונדולה אבל הודי) בתוך ה'סמטאות' השונות שרוחבן גדול רק במעט מרוחב הקאנו. התחושה הייתה שנכנסנו לחצרות האחוריות של התושבים שם וזכינו לראות את אורח החיים שלהם על גדות התעלות.
בזמן ששטנו באחד מהאיזורים הרחבים יותר של התעלות באי מונרו, עברנו דרך שיעור שחייה של הילדים המקומיים. האבות ישבו בקאנו בצד התעלה וצפו בילדים שלהם לומדים לשחות. זה היה מפתיע לראות איך משתמשים בבקבוקי פלסטיק ריקים של משקאות בתור מצופים.
בדרך עצרנו להפסקת קוקוס בחצר הבית של משיט הקאנו. הוא טיפס על העץ, קטף לנו קוקוסים ונתן לנו לשתות מהם.
בהתחלה חשבנו שאנחנו באנו לראות חיים אחרים, אבל בזמן השיט קלטנו שבעצם אנחנו מהווים בעצמנו אטרקציה למקומיים – בכל מקום שהיינו התושבים המקומיים ובעיקר נערים, נערות וילדים באו כדי לראות אותנו ונופפו לנו לשלום.
מהאי מונרו המשכנו בנסיעת ריקשה לעיר קולאם (Kulam). הנסיעה לקולאם נמשכה כשעה וחצי שכללה גם הפלגה קצרה במעבורת (עליה עולים עם הריקשה).
שיט לאלפי (Alleppey)
בקולאם עלינו על סירה רחבה לשיט ארוך ב'כבישים הראשיים' של ה-Backwaters עד לעיר אלפי.
היה מדהים לראות איך התעלות משמשות את המקומיים לתחבורה, לדיג, לכביסה, לשטיפת כלים, לרחצה וגם להנאה.
החוויה כאן הייתה שונה – אלה כבר לא היו התעלות הצרות של האי מונרו, שטנו בכביש הראשי שהייתה בו תנועה רבה של סירות גדולות יותר לעומת התעלות הצרות.
במשך כל השיט ראינו ספינות דייגים עוגנות בשווקי סוחרים ופורקות את ארגזי הדגים שדגו בבוקר.
אנחנו בחרנו לשוט מקולאם לאלפי במעבורת המקומית – כמו אוטובוס בין עירוני רק על המים. השיט ארך כ-8 שעות כולל עצירה לארוחת צהריים במסעדה על גדות ועצירה לצ'אי באחד הכפרים בדרך.
מי שרוצה יכול לשכור סירה פרטית ולשלב את השיט בתעלות עם עצירות לטיול בכפרים שבדרך, כמו למשל בטיול המאורגן הזה.
בשתי הפעמים הללו זכינו לראות מקרוב את חייהם של התושבים ההודים אשר חיים לאורך הנהרות והתעלות ובעצם מסתמכים על מקורות המים הללו לחיים ופרנסה.
אהבתם את התמונות מהטיול בתעלות של קרלה? מוזמנים לעקוב אחרי גם באינסטגרם.
1 תגובה
איזה תמונות מרגשות. מתה להגיע לשם!!!